שליחים מספרים
|
מהתפוח הגדול - מתגעגעת לירושלים/ הדס ורהפטיג, שליחת בני עקיבא בטינק ניו ג'רזי, ארה"ב לא להאמין שאני כבר כמעט חודשיים כאן. חודשיים לא בארץ ישראל. ירושלים בסתם יום של חול, מתגעגעת למראות. הקולות והריחות המוכרים, האהובים שמרגישים עכשיו כל כך רחוקים.. לקנות קפה בפינה של נאמן תמיד טעים ותמיד בזמן.. להסתובב בין כל חניות בגדים, שנמצאות כולן בין שני רחובות קטנים.. להיכנס לחנות נעליים, לצאת משם אחרי שעתיים. (בלי נעליים..) ללכת ברגל שבע תחנות, רק כדי לחסוך כמה אגורות.. להיעצר בדרך ולקנות, את השווארמה הכי טובה בעיר לפנות לקופאית בעברית, ולהבין שהיא מבינה רק רוסית ללכת בשוק בין הדוכנים ולשבוע מהריחות המשכרים לצאת עם עשרות שקיות, ולספור אותן כל כמה דקות... לעלות לאוטובוסים העמוסים (והמסריחים) ולדעת שכולם שם שלי אחים.. לצעוד לכותל המערבי ולהרגיש שזה המקום הכי שלי... |
חלי פריד – בנ"ע גרמניה בערב היום הראשון של החג הראשון אכלנו יחד עם 45 סטודנטים בסוכתם של שליחי חב"ד (סליחה-שלוחים...)הייתה חוויה מרשימה ושונה כאחד. כולם יושבים צפוף, אנחנו יחד עם הרב מנסות לעורר קצת שמחה בלב האנשים שבאו לספוג קצת יהדות ביום חג זה . מלבד שולחן אחד ששיתף פעולה (הוודקה הייתה אצלם...), שאר החבר'ה לא ממש הבינו מהי אותה שמחה הנסוכה על פנינו ביום שמחתינו זה... המשך החג עבר בסעודות רבות אותם בילינו בחיק המשפחות המאמצות שלנו, משפחת בסטריצקי (חב"ד) ומשפחת ברזילי (הרב של הקהילה). בערב שבת חול המועד ערכנו סעודת שבת לתפארת, אליה הזמנו כמה חבר'ה הדוברים שפות שונות ובאים מעולמות שונים. ישראלים, גרמנים, רוסים וזו לא בדיחה :)האורחים שלנו התרגשו מאוד מארוחת השבת אשר חלקם לא זכו להיות נוכחים בה מעולם. בחול המועד הלכנו עם חברה אחרים לסיור בבית הקברות היהודי בעיר. הסיור נערך בגרמנית, כך שלא הבנו הרבה, אבל תמיד מרגש לעמוד ליד קברים של אנשי יסוד ומפתח ביהדות. אחרי הסיור בקברים, יצאנו לטייל בנמל הקרוב שיש האומרים עליו שהוא הכי גדול באירופה. לא הייתי באחרים כך שאין לי למה להשוות, אני רק יכולה להגיד שגודלו עצום!!!! באחד מימי חול המועד, נסענו לעיירה בשם "פלנצבורג" שזו הקהילה הכי צפונית בגרמניה, ממש על גבול דנמרק. קהילה קטנטנה אבל איכותית (או שלא...). הקהילה ערכה "מסיבת סוכות" והזמינה את הרב פושקין (הרב שאחראי עלינו ). בכניסתנו לאולם התקבלנו במחיאות כפיים סוערות ופלשים מסנוורים. הסיבה לכך כמובן היא שאנחנו מישראל... כל הערב חיוכים למצלמות, לא קל להיות שליח :) סיפרנו להם על סוכות בישראל וניסינו להעביר כמה שיותר תחושות וריחות, מקוות שהצלחנו. אחרי שראינו שהתוכנית האומנותית של חג השמחה החלה ב"אלי אלי שלא יגמר לעולם" , גמרנו אומר והחלטנו ללמד אותם שמחה מה היא. סיפרנו להם שבחג הסוכות צריך לשמוח ויש על זה אפילו שיר... שרנו והתלהבנו עד שחשנו כי התלהבות הקהל ירדה וירדנו מהבמה... (לא מאשימה חו"ח,פשוט קשה לשיר ולמחוא כפיים הרבה זמן כשאתה בן 70-80)י |
לסיפורי שליחות נוספים:
משפחה: http://www.kipa.co.il/blog/blog.asp?id=34
רווקה: http://www.inn.co.il/Blogs/Blog.aspx/11
