בעידוד הרבנים
הרב
ד"ר ני לאו
(תומלל בצורה חופשית מתוך שיחה למועמדים ליציאה לשליחות)
שליח ציוני דתי שיוצא לתפוצות יוצא עם גאווה, גאווה שלא מגיעה ממקום "גאוותני" או שחצני, גאווה שבאה ממקום אמיתי של הכרת הטוב שהתמזל מזלנו וזכינו לגדול ולהתחנך בארץ ישראל, שזכינו לגדול על ברכי "תורת ארץ ישראל" שעבורנו היא דבר מובן מאליו ומטרתנו היא לנסות ולהעביר את המסר הזה, את התחושה הזו ליהודים בקהילות.
השאלה היא האם צריך לצאת לשליחות, לדעתי, איננה שאלה, היכולת להקים בקהילות בתפוצות בתי מדרש של תורת א"י היא דבר עצום, היכולת ליצור "אי" של ארץ ישראל במובנה האמיתי בקהילה היא הישג מרשים – וב"ה אנחנו מצליחים בזה במידה לא מבוטלת.
במקום שבו יילמדו תורה בעברית, תורה המקושרת לארץ, תנ"ך מתוך ראיה וידיעה פיזית של המקומות והאווירה שבה התרחשו הדברים, במקום שבו יעצבו את התודעה שבה הדת היהודית היא דת לאומית גדולה כוללת ומקפת – במקום זה יונחו היסודות לבית-מדרש ארץ ישראלי בתפוצות ובו תוכח הצלחתינו.
אלמנט מהותי בשליחות הוא ההכרה בעובדה שאנו מגיעים ל"בית" של היהודים
הללו, שמבחינתם, פה הם נולדו, פה גדלו וזה המקום שלהם, השליח צריך לבטא בהתנהלותו
את ההבנה והכבוד ל"בית" הזה, למה שנבנה ונוצר כאן במהלך שנות הגלות,
אך עם זאת בצורה מושכלת ובזהירות ליצור את התובנה שיש משהו אחר, אמיתי יותר,
שלם יותר, כולל יותר והדבר הזה איננו פה אלא שם...
השליח צריך להבין מהי המשמעות המעשית של "עליה" מבחינת היהודים
בתפוצות ואת האתגר ה"בלתי אפשרי" כמעט בישום מצוות "לך-לך".
שלא יהיה כל ספק, כל אדם שיוצא לשליחות ללא קשר להגדרת שליחותו – תת הכותרת
של שליחותו צריכה להיות "עליה" , בתוך תוכו של כל שליח צריכה להיות
תודעת העליה מאוד דומיננטית בשליחות – המטרה – שיהודים יעבור לגור בארץ ישראל.
כל הפעילויות שלנו כולל הקמת בתי מדרש, יצירת "איים" של ארץ ישראל
בקהילות" מטרתן להניע את היהודים בתפוצות להכרה שמקומם לא פה, האם יעשו
עליה או לא – הדבר נתון לבחירתם, אך להכרה הזו צריך להגיע.
אמר לי פעם אחד מפרנסי הקהילות היותר מבוססות מבחינה "יהודית" "וארגונית" – קהילות "עם מדושני עונג" – שרק "המן הרשע" יוכל לגרום כאן לשינוי ביחס לתפיסת היהודים את הגלות, אך הדבר לא צריך לרפות את ידינו מלהמשיך ולנסות לשנות את התפיסה מתוך חינוך ומתוך תורה.
מי שיוצא מתוך התפיסה הזו מובטח לו ששליחותו תהיה פוריה ומוצלחת.
